<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן י"ב</h1>
<h2>דף צו:</h2>
וכתב ה"ר דוד ב"ר לוי פרק גיד הנשה איסור שנפל בהיתר [והיה בהיתר] ששים מעיקרא ואח"כ נצטמק האיסור וההיתר עד שלא נשאר בהיתר ששים מן האיסור שיש עכשו הכל אסור שבסוף הוא אסור. ודוגמת זה מצינו שהביא הרב בעל התרומה ז"ל בדין אם נתבשל דג טמא או ביצה אסורה בתבשיל והיה שם יותר מששים של היתר ועירה מקצת התבשיל ומקצתו נשאר שם עם האיסור בפחות מששים נאסר כל הנשאר שם בסוף כיון שאין שם כדי בטול והא עדין הם הרבה. לפיכך הזהיר צריך לערות הכל יחד או להוציא האיסור ראשונה או להניח שם הכל עד שיצטנן ושוב לא יאסר. ועל זה נהגו לתת מים על הביצים אחר שנשלקו בתוך הכלי שנשלקו כדי להוסיף במים שימצא שם שיעור ששים אם יזדמן שימצא שם ביצה שיש בה אפרוח או דם או ביצת איסור אחר. והר"ז ז"ל כתב שמפני ספק שאם ימצא שם ביצה שיש בה אפרוח או [דם] טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאם מן המים או שישפוך עליהם מים קרים לצנן ונראה שעל זה פשט המנהג. ועל זה כתב הר"ף ז"ל כשאדם אוכל ביצים מבושלות טוב שיקלוף אותן לדעת אם יש באחת מהן אפרוח או דם.
<h2>דף צז:</h2>
כתב הרשב"א ז"ל חתיכת איסור (שנפלה) [שנתבשלה בקדרה] עם חתיכות של היתר ויש בהיתר ששים לבטלה אם נטל מן ההיתר בעוד שחתיכת האיסור חמה בתוך הקדרה הרי היא חוזרת ואוסרת שהרי אם נפלה לקדרה אחרת אוסרת לפיכך צריך להזהר שלא ליטול מן הקדרה כלום [עד] שיצטנן הכל ואפילו אותה חתיכה אם היא נאסרת משום חלב כגון חתיכה שיש בה שמנו של גיד ודומה לה עכ"ל.
הורה ה"ר יחיאל החסיד מפריש ז"ל שהרוצה להוציא איסור מן הקדרה שיוציאנו בקיסם וישליכנו ולא יוציאנו בכף [שלא] יאסר הכף אם לא יהיה בה ששים מן הכף על כן צריך מאד להזהר מזה שאם הוציאו בכף שלא יחזיר הכף בקדרה עד שיכשירנה עכ"ל בתשובה (כל האיסור וכן אם האיסור בעין ואינו מכיר אותו). וכן נמי הורה ה"ר אהרן הלוי ז"ל בפרק גיד הנשה וביאר עוד שם שכל מה שבכף נעשה חתיכת נבלה כיון שאין בה כדי לבטל האיסור נאסרה הכף וצריך לשער בכדי כל האיסור. וכן אם האיסר בעין ואינו מכיר אותו ויש כאן ששים צריך להזהר הרבה שלא יערה מן הקדרה עד שתהא צוננת שאם מערה אותו בקערות [ולא נשאר] ששים בכדי האיסור והאיסור ודאי הוא באחת הקערות ונמצא נותן טעם בפחות מששים אלא א"כ היה איפשר שאין בקערה אלא האיסור לבד כגון שיש שם שלש קערות שאין בכל אחת מהן אלא חתיכה ואינו זכור איזה עירה ראשונה וכאן הכל מותר ואין לחוש שמא עירה ההיתר ראשון ונשאר האיסור עם קצת ההיתר בכדי שאין בו כדי לבטל לפי שספק הוא טעמו בלא ממשו מדברי סופרים וספקו מותר כל זמן שאין אדם יכול לעמוד עליו עכ"ל.
